<h1>ספר החינוך מצוה רס"ח</h1>
<h2>דף עז.</h2>
שלא ישא כהן בין גדול בין הדיוט גרושה, שנאמר [ויקרא כ"א] ואשה גרושה מאשה לא יקחו. משרשי המצוה מה שכתבתי באיסור זונה הקודם. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [יבמות נ"ט ע"א] שגרושה היא נקראת אפילו מן האירוסין ואין צריך לומר מן הנשואין, אבל הממאנת אפילו גרשה בגט והחזירה ומאנה בו הרי זו מותרת לכהן. והחלוצה, כלומר אשה שיצאה מתחת יד יבם בחליצה, אסורה לכהן מדרבנן מפני שנתנו לה דין גרושה. וכהן שכנס ספק גרושה או זונה וחללה מוציאה בגט, אבל כנס ספק חלוצה אין מוציאה, שלא גזרו חכמים אלא על חלוצה ודאית. וכל שאינה ראויה לחלוץ אם נחלצה לא נפסלה לכהונה, יצא עליה קול שהיא חלוצה אין חוששין לאותו קול שהחכמים הם שגזרו על החלוצה להיות כגרושה והם הקלו בה בעניינים אילו שאמרנו. ויתר פרטיה בקידושין וביבמות. ונוהגת בכהנים בכל מקום ובכל זמן. ועובר עליה ונשא גרושה ובעל חייב מלקות, אבל כל זמן שלא בעל אינו מתחייב מלקות, ואפילו כהן גדול שחייב שני לאוין משום לא יקח ומשום לא יחלל, וכמו שנכתוב למטה בעזרת השם, ולוקה על שניהם, אינו לוקה לעולם על אחד מהם אלא אחר שבעל, אבל לא בעל אינו לוקה משום לא יקח, דלא יקח אגיד הוא בלאו דלא יחלל, ופעמים שיתחייב כהן גדול ארבע מלקיות בביאה אחת, וכגון שהיא אלמנה ונעשית גרושה ונעשית חללה ונעשית זונה, ועל כיוצא בזה יאמרו חכמים זכרונם לברכה [קדושין ע"ז ע"ב] איסור מוסיף, שהרי בתחילה האלמנה היתה מותרת לכהן הדיוט וכשנתגרשה ניתוסף בה איסור שנאסרה להדיוט, ועדין היא מותרת לאכול בתרומה, וכשנתחללה ניתוסף בה איסור שנאסרה מלאכול בתרומה, ועדיין היא מותרת לישראל, וכשנעשית זונה ניתוסף בה איסור לגבי ישראל, שהרי מצינו איסור בישראל בזונה, שהמזנה ברצון תחת בעלה אסורה לבעל ולבועל. אבל אם נשתנה סדר זה וכגון שנעשית תחילה זונה וכולי, אין חייבין על ביאתה אלא מלקות אחת, לפי שאין שם איסור מוסיף. וכלל גדול בכל איסורין שבתורה אין איסור חל על איסור אלא אם כן היו האיסורין באין כאחת או שהיה האחד מוסיף דברים אחרים, כמו שאמרנו, או איסור כולל.
